הבטחה בע"פ גוברת על חוזה כללי ואחיד בכתב

התובעים, עולה שמצליח להתבטא בע"פ בעברית אך מתקשה בקריאת השפה העברית, נכנס יחד עם רעייתו התובעת 2 שאף היא אינה קוראת עברית ביום 10/11/07 לחנות הנתבעת, חנות רהיטים. בסופו של הביקור היתה הזמנה חתומה אשר הסתכמה ב-10,390 ש"ח שמתוכם שולמה באותו מעמד מקדמה בסך 1,390 ש"ח. פריט שהוזמן הוא מערכת ישיבה פינתית. ההזמנה מולאה בכתב יד המתאר את הפריט שנרכש, רוב התיאור לא בעברית.

ביום 19/11/07 שלחו התובעים מכתב ובו הודעת ביטול, תוך שהם מבקשים החזר המקדמה ששולמה.

העסקה אינה מסוג העסקאות שחוק הגנת הצרכן מקנה זכות לבטלה באופן חד צדדי.

התובעים טוענים כי האדם שביצע את העסקה מבין עובדי הנתבעת הבטיח להם בע"פ כי הם יהיו רשאים לבטל את העסקה תוך 14 יום ורק על סמך הבטחה זו הסכימו לחתום על הזמנה ולשלם מקדמה, וזאת לאחר שאמרו שהם עדיין רוצים לשקול את הרכישה ולבדוק אפשרויות אחרות. לטענתם הצביע אותו מוכר על חלק של ההזמנה המודפס בעברית בתחתיתה שם נזכר המספר 14, אלא שהטכסט הכתוב שם הוא שדווקא המוכרת כלומר הנתבעת רשאית להודיע על ביטול העסקה תוך 14 יום ובמקרה כזה תשיב את המקדמה. עוד הודפס בהזמנה בשפה העברית כי ביטול ההזמנה יחייב ב-30% "מהסכום". כיתוב זה מופיע באותיות בולטות ומוקף במסגרת.

המצב המשפטי הוא שאלמלא ההבטחה הנטענת ככל שהיתה, ברור היה שדין התביעה להחזר המקדמה להידחות מאחר ולא היתה זכות שבדין לבטל את ההזמנה ועל פי ההזמנה המהווה חוזה לכל דבר רשאי אמנם הלקוח לבטל ללא עילה, אולם במקרה כזה כרוך הביטול בתשלום 30% מסכום ההזמנה, כלומר לא רק שהתובעים אינם זכאים עקב הביטול להחזר המקדמה אלא הם אף חייבים לשלם סכום נוסף שישלים את התשלום הכולל לכדי 30% ממחיר העסקה.

יחד עם זאת ברור שאם אכן מובטח בע"פ על ידי מי שחתום על ההזמנה כמוכר, כפי שהתובעים טוענים, שהם יהיו רשאים לבטל את ההזמנה תוך 14 יום ולקבל את כספם חזרה, הרי הבטחה זו מהווה גם כן חוזה מחייב ספציפי הגובר על החוזה הכללי והאחיד שבכתב ומחייב את הנתבעת.

שמעתי את עדותו של התובע 1 והתרשמתי לחיוב ממהימנותו.

אף שזהותו של המוכר שביצע את העסקה ידועה היטב לנתבעת והוא חתום על ההזמנה בשמו המלא, ואף שהטענה בדבר אותה הבטחה בע"פ נכללה במפורש בכתב התביעה, בחרה הנתבעת שלא להביאו לעדות. שמעתי דברי נציג הנתבעת כי שוחח אישית עם אותו מוכר ושמע מפיו הכחשה טוטאלית של טענת ההבטחה, וכן שמעתי מפיו כי הכלל הוא שכאשר מבטיחים ללקוח דבר החורג מהכתוב בהזמנה המודפסת כותבים זאת במפורש על גבי ההזמנה. דברים אלה אינם יכולים להיות תחליף לעדות ישירה של האדם אשר ההבטחה מיוחסת לו. לא שמעתי כל הסבר מדוע לא הובא אותו מוכר בעצמו לעדות, שהרי מדברי נציג הנתבעת ברור שאותו מוכר אותר ויש עימו קשר וככל הנראה עובד עדיין אצל הנתבעת. אי הבאתו של עד אשר ברור לגמרי שהוא עד רלבנטי מקימה חזקה שתוכן העדות אינו נוח למי שלא הביא את העד. מדובר בעובד של הנתבעת ועליה היה להביאו כדי להפריך את אותו חלק של עילת התביעה שלפיו הובטח במפורש שניתן לבטל את העסקה תוך 14 יום ולקבל החזר מלא של מה ששולם עד אז.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבל התביעה במובן זה שאני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את הסך של 1,390 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/11/07.

עוד אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות המשפט בסך כולל של 350 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/12/07 (מועד הגשת התביעה).

אם לא ישולם הסך הנ"ל במלואו עד יום 25/5/08 ועד בכלל, רשאים התובעים לפתוח תיק הוצל"פ מיד לאחר מכן.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום י' בניסן, תשס"ח (15 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

02777/07תק 326 עינת